Transcript [00:00] אז אני זוכר איך [00:01] המוזיקה פסקה, ועבורנו [00:03] זה היה רגיל כי בישראל [00:04] לפעמים המשטרה עוצרת [00:06] את המוזיקה. אבל אז [00:09] ראיתי בשמיים המון [00:10] טילים ואמרתי, "אוקיי, [00:12] זה זה הגיוני כי אנחנו [00:13] קרובים לגבול עזה", [00:15] ואמרתי לעצמי שאולי הם [00:16] תקפו אותנו. ואני אני [00:18] לא רוצה להיות פה, ואני [00:19] זוכר איך הסתכלתי על [00:21] זיו ואמרתי לה, "אני לא [00:22] רוצה להיות פה. אני לא [00:23] יודע מה קורה. בואי [00:24] בואי נצא מהאזור הזה." [00:28] ומיד מצאנו את עמית [00:29] וקארין, לקחנו את [00:31] האוטו ובאמת מהר מאוד [00:32] יצאנו מהאזור הזה. [00:36] ובכביש 232 קיבלתי שיחת [00:38] טלפון מדודה שלי, היא [00:40] צרחה עליי ואמרה לי, " [00:41] איליה, איפה אתה?" [00:43] ואמרתי, "מה? מה? מה [00:45] קורה?" והיא אמרה לי, " [00:46] איליה, מישהו יורה על [00:47] האוטו שלי. אתה חייב [00:48] לעצור את האוטו שלך." [00:50] ואני זוכר איך הסתכלתי [00:51] על זיו ואמרתי לה, "היא [00:52] בטח מסטולה או שאולי [00:53] היא לקחה משהו. אני לא [00:54] יודע." ואמרתי, "מי יכול [00:56] מי יכול לירות על [00:57] האוטו שלה?" אבל זיו [00:58] הסתכלה אחורה ואמרה לי [01:00] , "איליה, יש לנו אחריות [01:01] על עמית וקארין. בוא [01:03] נעצור את האוטו." ואני [01:07] לא יודע אם אנשים כאן [01:08] יודעים, אבל בכל תחנת [01:09] אוטובוס במדינת ישראל [01:11] יש מיגונית כדי להתחבא [01:12] מה מהטילים. זה מקום [01:16] בלי דלתות, בלי חלונות. [01:18] זה אמור להגן עליך רק [01:20] מפני טילים. יכול [01:21] להכיל אולי שמונה [01:22] אנשים. והגענו [01:24] למיגונית הזאת ודחסנו [01:26] פנימה 29 אנשים. ו- [01:29] >> בתוך מיגונית לשמונה? [01:31] >> כן. [01:31] >> 29 אנשים. [01:33] >> כן. ואני חייב להודות [01:35] שבאמת לא הבנו מה קורה. [01:38] אז בחוץ היו המון [01:39] אזעקות צבע אדום. אבל [01:42] בפנים היה ממש חמים [01:43] וחגגנו, שמנו מוזיקה, [01:45] חלקנו סוכריות, חגגנו. [01:48] פשוט באנו מפסטיבל כמו [01:50] אנשים אקראיים. ואז [01:53] ואז ההתקפה התחילה, כן. [01:55] >> אוקיי. ולא ידעתם עד [01:57] שקיבלתם שיחת טלפון [01:58] ממישהי שלא הייתה [02:00] בפסטיבל? [02:02] >> היא הייתה איתנו [02:03] בפסטיבל. היא רקדה [02:06] איתנו חמש דקות לפני [02:08] ואז קיבלנו שיחת טלפון [02:09] , וגם אז אמרנו לעצמנו, [02:11] "אוקיי, טרוריסט, זה גם [02:13] רגיל בישראל. אולי אחד, [02:17] שניים, שאני צריך [02:18] להתגבר עליהם, לסיים [02:20] עם זה ונוכל לנסוע [02:21] בבטחה הביתה אחר כך, [02:23] אבל זה לא קרה. זה היה, [02:26] זה היה גרוע ממה [02:28] שחשבנו. [02:29] >> ובסוף הפרדתם ביניכם? [02:33] >> אחרי שאליה נחטף, [02:35] היינו במיגונית. [02:37] ארבעתנו, אני, אליה, [02:39] אחיין שלי וחברה שלו. [02:41] >> אה-הא. [02:42] >> ואז המתקפה התחילה והם [02:44] הגיעו עם שני טנדרים, [02:45] יותר מ -40 מחבלים והם [02:47] התחילו לתקוף את [02:48] המיגונית שלנו עם כל [02:50] נשק שהיה להם כדי [02:51] להרוג אותנו. בהתחלה [02:56] זה היה רימונים, והיה [02:57] לנו מזל כי איבדנו [02:59] גיבור אחד שביד שלו [03:00] זרק את הרימונים חזרה [03:02] מחוץ למיגונית. והוא [03:07] הצליח להחזיר שמונה [03:08] רימונים ואז הוא נורה [03:10] ונרצח בתוך המיגונית. [03:13] מאותו רגע, אליה עשה [03:14] משהו שכנראה הציל את [03:16] החיים שלי אחר כך, והוא [03:18] ו-מ 'כיסו אותי עם [03:19] הגופות שלהם. איבדתי [03:22] את ההכרה. אליה נחטף. [03:26] ואחרי 7 שעות, התעוררתי [03:28] במיגונית. מצאתי את [03:32] עצמי בערימה של גופות. [03:35] זה אפילו לא היו גופות. [03:36] אלו היו חלקי גופות. [03:38] סליחה. והתחלתי לחפש [03:42] את אליה, אבל הוא לא [03:44] היה שם ולא הבנתי מה [03:45] קרה לו. אחר כך ראיתי [03:49] את אחיין שלי ואת [03:50] החברה שלו, ושניהם [03:52] נרצחו בתוך המיגונית. [03:54] והייתי צריך לשבת עם [03:56] הגופות שלהם עוד 7 שעות [03:58] . אחרי זה, מישהו הגיע [04:01] עם המיקום שהבן שלו [04:02] שלח להם באותו בוקר. [04:05] הבן שלו נרצח בתוך [04:06] המיגונית, אבל הוא [04:07] הציל אותנו, ואני [04:09] הייתי אחד משבעה [04:10] ניצולים. [04:12] >> אבל אתה יודע, זה... [04:14] >> אז, אלו היו ימים קשים [04:16] כי, כמו שאמרת, הריח [04:18] נשאר איתי עד עכשיו. [04:22] ואני יודע שזה יישאר [04:23] איתי לכל שארית חיי. [04:27] ואלו היו 505 ימים עם [04:29] הידיעה, עם הידיעה [04:30] שאיבדתי את האחיין שלי [04:32] . היינו ארבעה אנשים [04:36] שיצאו לפסטיבל מאותו [04:38] בית, ואני היחיד, היחיד [04:39] שחזר הביתה באותו לילה [04:41] . ונלחמתי עבורו במשך [04:45] 505 ימים בלי לדעת כלום. [04:48] וזה גם, זה גם יישאר [04:50] איתי לכל שארית חיי, [04:51] אבל עכשיו הוא כאן. [04:55] ואני יכול להסתכל [04:57] קדימה אל העתיד אחרי [04:58] שהתחתנו. [05:00] >> נלקחת. איך הם חטפו [05:04] אותך? איך הם שמו עליך [05:06] את הידיים שלהם? וספר [05:09] לנו על הרגע הזה שבו [05:11] נחטפת ומה קרה שם. [05:15] >> אז, תחשבו על זה. כל מה [05:16] ששמעתם עד עכשיו, אלו [05:18] היו רק הדקות הראשונות [05:19] של החיים החדשים שלי. [05:22] והיינו מתחת לכל [05:23] הגופות, הרבה דם [05:24] מסביבנו. רק לפני 5 [05:26] דקות, כאילו אני וזיו [05:28] נפרדנו זה מזו. זיו [05:29] אמרה לי:" לפחות בשמיים [05:31] נהיה ביחד, ושם אף אחד [05:33] לא יוכל להפריד בינינו [05:34] ". והמחבל המשיך לזרוק [05:36] לנו את הרימון פנימה. [05:37] הם זרקו המון, ואני [05:39] זוכר איך הם ירו ב-RPG. [05:42] ואז השתרר שקט מוחלט, [05:43] וידעתי שזה הרגע שהם [05:45] אמורים להיכנס או [05:46] לחטוף אותי או להרוג [05:48] את כולנו. פשוט עצמתי [05:52] את העיניים וכשפתחתי [05:53] אותן, ראיתי שלושה [05:54] מחבלים עם חיוך ענק [05:56] והם צילמו אותנו ואחד [05:57] מהם קלט שאני חי, אז [05:59] הוא ניגש אליי ואמר לי" [06:00] בוא איתי ". ואמרתי לו [06:03] שאני לא יכול, שזה עתה [06:04] נוריתי ברגל. הוא [06:06] כיוון את הנשק לראש [06:07] שלי ואמר שאם אני לא [06:08] אבוא איתו, הוא יירה בי [06:10] . פשוט קמתי, הזזתי [06:12] גופות, לא הסתכלתי [06:13] אחורה כדי להבין מה [06:14] קרה לזיו, לקארין [06:16] ולעמית. יצאתי [06:18] מהמיגונית הזו והם [06:19] התחילו לחטוף אותי. [06:20] ציינת את הרש גולדברג- [06:22] פולין, הוא נחטף איתי [06:23] יחד, וציינת את אלון [06:25] אהל. אז כולנו היינו [06:27] יחד. והדבר האחרון [06:29] שראיתי לפני שנלקחתי [06:30] לעזה, זה היה אחד [06:31] המחבלים חוזר [06:32] למיגונית כדי לוודא [06:34] שאף אחד לא נשאר בחיים. [06:36] הוא ירה הרבה כדורים [06:38] לכל עבר וידעתי שזה [06:39] הרגע שבו איבדתי את [06:41] כולם, איבדתי את זיו, [06:42] עמית וקארין. והתחלנו [06:44] לנסוע לעזה אל עבר [06:46] החיים החדשים שלי. [06:47] >> תאר את השעה הכי חשוכה [06:49] במהלך השבי שלך. מה [06:50] הייתה השעה הכי חשוכה [06:52] עבורך? [06:55] >> ובכן, לתאר 505 ימים של [06:57] המון עינויים בשיחה [06:58] כזו זה ממש קשה, אבל לא [07:00] היו לי שום תנאים. הם [07:03] לא נתנו לי להחליף [07:04] בגדים או להתקלח, אולי [07:06] אפילו לא לאכול או [07:07] לשתות. המון חקירות, [07:08] אלימות. הם כבלו אותי [07:10] בשרשראות ברזל כבדות [07:12] לרגל. הם שמו הרבה [07:14] נורות לד על הקיר כי הם [07:15] לא רצו שנלך לישון. כל [07:17] שעה או שעתיים הם היו [07:18] באים וצועקים" אללה [07:20] אכבר "לתוך החדר שלנו [07:21] כי הם רצו שנפחד מהם [07:23] באמת. הם לא נתנו לנו, [07:24] כמובן, ללכת לשירותים, [07:26] אז עשינו על עצמנו [07:27] כמעט בכל שבוע. וזה היה [07:32] כמעט בלתי אפשרי לשרוד [07:33] , אבל בכל יום הזכרתי [07:35] לעצמי ולא נתתי לעצמי [07:36] לומר שזו סיטואציה קשה [07:38] , כי ראיתי בזה הזדמנות [07:39] . כי ראיתי כמה אנשים [07:44] מתו ב -7 באוקטובר [07:45] ואמרתי," אליעד, יש [07:47] סיכוי שתחזור הביתה. [07:49] אל תחשוב על האלימות. [07:50] אל תחשוב על העינויים. [07:52] אל תחשוב על שום דבר. [07:54] רק תמשיך, תישאר חזק, [07:56] ואולי יום אחד תחזור [07:57] הביתה למשפחה שלך. " [08:00] חשבתי רק על המשפחה [08:01] שלי ועל האמונה [08:02] באלוהים, שאלוהים תכנן [08:04] לי את זה ואולי יום אחד [08:05] אחזור הביתה. [08:07] >> מהו הרגש המגדיר אותך [08:09] אחרי 505 ימים? [08:11] >> קודם כל אני רוצה לומר [08:12] שכעס לא ייתן לי כלום. [08:14] ואם אני רוצה להמשיך, [08:15] אני לא יכול להיות [08:16] כועס על שום דבר. אבל [08:20] יש משהו שאני רוצה [08:21] לומר, שאנחנו חיים [08:23] בישראל וכשהם חטפו [08:24] אותי והייתי כבול [08:25] והייתי חטוף, לא [08:26] הופתעתי כי בחרתי [08:27] לחיות בישראל ואני [08:29] יודע עם איזה אויב [08:30] אנחנו מתמודדים. וזה [08:36] קשה כי כל האנשים [08:37] בישראל מתמודדים עם [08:38] המצב הזה. הם אולי לא [08:42] חטופים, אבל הם הולכים [08:44] ברחובות תל אביב [08:45] ויושבים בבר וחוששים [08:47] שיירו בהם, או שאתה [08:48] יכול ללכת בירושלים [08:49] ואתה מפחד שמישהו [08:50] יהרוג אותך. אז, כל שאר [08:55] ישראל חיים באותו מצב. [08:57] אני לא מחשיב את עצמי [08:59] למיוחד או משהו כזה. [09:02] פשוט מה שקרה לי זה מצב [09:03] שונה ממה שמישהו [09:04] בירושלים עבר. [09:10] >> אם אם יש תוקפים, [09:11] שהמחבלים האלה צופים [09:13] בזה עכשיו, מה היית [09:14] אומר לאותם מחבלים [09:15] שחטפו אותך ויצרו את [09:16] הכאב הזה? אם הם צופים [09:22] עכשיו, מה אתה אומר להם [09:23] ? [09:24] >> אני ניצחתי. אני [09:26] ניצחתי ואני כאן. ואתם [09:29] כנראה מתחת לאדמה [09:30] במנהרות שלכם עם החמאס [09:32] שלכם והאנשים שלכם, [09:33] ואני כאן. [09:41] >> אמן.